מכירים את ההרגשה הזו שמחליטים משהו,

והפער בין ההחלטה למציאות הוא עצום?

הדרך שבה אני בוחרת להתמודד עם זה הוא למצוא את הכלים שישרתו אותי.

אשתף אתכם בקטע שקראתי בספר "בודהיזם לאמהות" מאת   Sarah Napthali

"מתוך הספר בודהיזם לאמהות

מה הבודהיזם יכול להציע לאמהות?

דמיינו לעצמכם אם רגועה ושלווה המקבלת את כל מה שהחיים מזמנים בדרכה.

אירועים לא צפויים ולא רצויים אינם מערערים את שלוות נפשה. לעולם אין היא מגזימה  בתגובותיה.

היא יודעת מתי אין היא נוהגת בחוכמה או בחמלה, אך אינה מתייסרת לשווא ברגשות אשם.

היא יודעת שבפעם הבאה אולי תצליח יותר. היא מודעת לעצמה, אך היות שטיפחה אהבה עצמית,

אין היא מרוכזת בעצמה או שקועה בעצמה כשהיא משוחחת עם אחרים.

ידידיה אומרים שהיא עדינה וטובת לב באמת.

אחיה ואחיותיה מוסיפים שמחשבתה צלולה והחלטותיה נבונות.

אחרים חשים נינוחים, אפילו מיוחדים במחיצתה, ואין מחסור באנשים האוהבים אותה.

ילדיה מאושרים בחברתה משום שהיא גורמת להם להרגיש חשובים ומשום שהיא מבינה את הצרכים שלהם.

היא יצירתית, ספונטנית ואוהבת לצחוק משום שללא כל קשר למה שהיא עושה,

החיים הם בעיניה משחק, לא עבודה.

הבודהיזם יכול לסייע לנו להידמות יותר לאם הזאת, אם מאושרת יותר.

הדבר מצריך זמן, אולם בעזרת חמלה וסבלנות כלפי עצמנו, ולא באמצעות האשמות עצמיות וטיפוח ייסורי מצפון

אנו מתקרבות במעט לאידיאל הזה ככל שאנו מתקדמות בדרכנו הרוחנית.

אין הכוונה שהבודהיזם ישבט המון אמהות מושלמות – יש מליון דרכים להידמות לאם כזאת ועדיין

להגשים את התכלית המייחדת אותנו."

כשאני קוראת את הקטע הזה אני מתמלאת השראה ,

בעיקר משום שהוא נותן לגיטימציה לשאוף למודל מושלם כזה ומשום  שהוא

מאפשר לי להיות בדיוק כפי שאני,

ולא משנה מה החלטתי , תמיד אוכל לנסות שוב, ושוב, ושוב,

עם המון המון סבלנות.